פסק-דין בתיק ע"ו 34408-09-12

1.         המערער יליד שנת 1955, היום כבן 57. המערער שרת בשירות קבע כנגד תחזוקה, לדבריו ביחידת תותחנים.  בעברו - הכרה בנכות שמיעה בגין רעש של ירי תותחים תנועת כלי רכב משוריינים וגנרטורים, על פי בקשה משנת 1992 . כמו כן לא הוכרה מחלת FMF  , מחלה תורשתית, כקשורה לשירות הצבאי, גם היא על סמך בקשה שהוגשה בשנת 1992.

2.         בחודש יוני 1999, בסמוך לשחרורו מצבא קבע, פנה המערער לראשונה להכיר בנכות פוסט-טראומטית בשל אירוע שארע 14 שנים קודם לכן. לטענתו, בשנת 1985 בלבנון היה נוכח בהתפוצצות מכונית תופת, שמכך גם נפגע באוזניו, ובאירוע זה ראה פצועים רבים ובמקום אחר אף חיילים הרוגים וחייל שעף באוויר. לא ראיתי בתיק הרפואי שבפניי כל אישור לקיומה של עובדה זו, למעט טענת המערער עצמו שמופיעה במספר גרסאות,  אך עניין זה איננו מושא הדיון שבפניי.

3.         המערער הופנה לחטיבה פסיכיאטרית במרכז רפואי רמב"ם שם חזר על תיאור אירוע הפיצוץ של מכונית התופת בשנת 1985. בחוות דעת של ד"ר אירית מרטיק מיום 8.2.00 נרשם :" קיים פער בין סיפורו לבין הממצאים בבדיקות הפסיכיאטרית והפסיכודיאגנוסטית, המעלות חשד כבד להגזמה בסימפטומים לצורכי השגת רווח מישני. יחד עם זאת , התובע סובל ממצב רוח דיספורי והתמכרות קשה להימורים כשהמוטיבציה לפנייתו כרגע היא חובותיו הכבדים. אין באפשרותי לשלול אלמנטים של PTSD  (בהנחה שמרכיב החבלה אכן קיים), אך בולטים מאד אלמנטים של רווח משני".

4.         ביום 8.3.00 ניתנה חוות של ד"ר בן אפרים , גם היא על בסיס האירוע שתיאר המערער ונרשם שם: " הנבדק לא אובחן מעולם כסובל מ- PTSD  עיקר בעיותיו היום נובעות מבעיית ההימורים וקשריו הבין-אישיים היו בעייתים מתמיד. הנבדק סובל מהפרעה באישיות והפרעה בשליטה בדחף המתבטאת בהימורים. הטסט הפסיכודיאגנוסטי אינו ממצה, אין עדות להפרעה ברורה בדחף, הטסט אינו מתאר את הסימנים המעלים ספק בקיום ההפרעה". הוא מבקש לחזור על הטסט הפסיכודיאגנוסטי.

            לאחר עריכת אבחון פסיכודיאגנוסטי נוסף, גם הוא על בסיס  התייחסות המערער לאירוע מכונית התופת, ניתנה חוות דעת נוספת של ד"ר בן אפרים מיום 13.9.00 , נרשם כי בטסט פסיכולוגי חוזר נמצאו סימנים לקיום הפרעת PTSD  והפרעת אישיות. "הפרעת ה - PTSD  קשורה לשירותו בקשר של גרימה, אך הפרעת האישיות והפרעת ההימורים אינה קשורה לשירותו כלל".

5.         ביום 14.11.00 נקבעה לראשונה למערער נכות רפואית בגין "הפרעה נפשית עם הגבלה בכושר התפקוד עם PTSD  בדרגה של 10%". ועדה זו מציינת כי היא מסכימה עם דעתו של ד"ר בן אפרים. הסעיף שנקבע הוא סעיף 33ב' שכותרתו אז היתה "הפרעות נפשיות" (שכותרתו היום היא "הפרעות פסיכוטיות ופסיכוניורוטיות").    במועד החלטת הועדה עדיין לא הוספה תקנה 34א' המטפלת בהפרעה בתר-חבלתית ( PTSD ). זו נכנסה לתוקף רק ביום 24.11.00.  אם אכן קיבלה הועדה הרפואית את קביעתו של ד"ר בן אפרים מיום 13.9.00, הרי שהנכות המוכרת היא נכות PTSD והפרעת האישיות והפרעת ההימורים איננה נכות מוכרת על אף שנכותו ביום 14.11.00 שוייכה אז לסעיף 33, בהעדר סעיף 34א'.

6.         המערער ערער לועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 8.5.01 ואז טען ב"כ המערער כי יש לקבוע למערער נכות על פי תקנה 34א(ה) בגין הפגיעה הפוסט טראומטית.  הועדה קיבלה את הערעור וקבעה לו דרגת נכות של 20% אך ציינה את הסעיף הרלוונטי כסעיף 33(ג) תחת תיאור הפגימה "הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התפקוד".

7.         המערער הגיש בשנת 2011 בקשה לקביעת החמרה במצבו הנפשי כשהפעם הוא מבקש באמצעות בא כוחו לקבוע למערער פגימה של 50% לפי מבחן 33(ה).  תקנה 33 דנה בהפרעות פסיכוטיות ופסיכונוירוטיות. ועדה מחוזית מיום 8.5.11 שמעה את דברי בא כוחו של המערער אשר התייחס למצב פוסט טראומטי על רקע פיצוץ מכונית תופת ותיאר את מצבו של המערער. הועדה קבעה כי חלה החמרה במצבו הנפשי ומדובר בהפרעה נפשית עם הגבלה ניכרת בכושר התפקוד והסעיף שצויין הוא 33(ד) בדרגת נכות של 30%. אין כל התייחסות לכך שההפרעה הנפשית מלכתחילה, כפי שעולה, איננה חלק מהנכות המוכרת ורק המצב הפוסט טראומטי מהווה נכות מוכרת.

8.         המערער ערער לועדה רפואית עליונה על קביעה של 30% שכן לדעתו יש לייחס לו תסמיני PTSD  לפי תקנה 34א' (ה).  ועדה רפואית עליונה אשר התכנסה ביום 20.12.11 וביום 26.6.12 דחתה את הערעור, וזהו הבסיס לערעור שבפניי.

9.         הועדה הרפואית העליונה שמעה את טענות ב"כ המערער  שהתייחס למצב הפוסט טראומטי של המערער, שוב תוך אזכור חוויות טראומטיות ממלחמת לבנון. כל מצבו העובדתי מיוחס על ידי ב"כ המערער אך ורק לתגובה הפוסט טראומטית מבלי שיש אזכור לכך שקיימת הפרעה נפשית והפרעת הימורים שאינם בבסיס הנכות המוכרת. הועדה שמעה את דברי המערער עצמו. הועדה בדקה את המערער וציינה בפרוטוקול את ממצאיה.  המערער לא המציא מסמכים כלשהם ונתבקש להמציא את ממצאי ד"ר גוט שמסר שנמצא אצלה בטיפול פסיכיאטרי מזה שנה וחצי. הומצא מסמך של ד"ר גוט מאפריל 2012 שהועדה עיינה בו וציינה את הרשום בו "בבדיקות פסיכיאטריות חוזרות מסר על מצב רוח נוטה לירוד, יש עדיין סימני המנעות רבים, פחות סימני חודרנות מאשר בעבר, יש גם סימני עוררות יתר של הפוסט טראומה. אין דיכאון מג'ורי , אין ביטויים של מסוכנות מיידית לעצמו או לזולת". באבחנה נרשם  - PTSD.

            הועדה קבעה כי לא חלה החמרה במצבו הנפשי ולכן דחתה את הערעור.

10.        טענות הערעור - נטען כי החלטת הועדה העליונה אינה ברורה ומנוסחת בצורה מעורפלת ומבולבלת. נטען כי איננה מנומקת וכי אין התייחסות לגופו של עניין בהקשר לסיכום הרפואי של ד"ר גוט.  עוד נטען כי הועדה התייחסה לרכיבים כמו הימנעות או עוררות יתר, חודרניות וכו' שאינם חלק מהגדרת הסעיף, וכן לא היתה הועדה אמורה להתייחס לחוות דעת של ד"ר בן אפרים משנת  2000. נטען כי מצבו העובדתי של המערער חמור ותואם נכות של 50%.

11.        ברור שבית המשפט איננו יושב כערכאה רפואית אלא כערכאת ערעור לעניין טיעונים משפטיים בלבד. השאלה באיזה מידה חמור מצבו של המערער היא עניין רפואי מקצועי הנמצא בתחום שיקול הדעת של הרופאים שישבו כחברים בועדה הרפואית העליונה.

                        רע"א 54/08 פלוני נ' קצין התגמולים (אתר נבו, פס"ד מיום 8.4.08) -

"אכן ההבחנה בשאלה מהי נקודה משפטית להבדיל מנושא רפואי, אולי אינה פשוטה ובהירה תדיר, אך ביסודה ברובא דרובא של הנושאים הנדונים בועדות הרפואיות עסקינן בשאלות הנסבות על "מומחיות שברפואה", ושעל כן עיקרן רפואי ולא משפטי; ניסיונות לשוות להן גוון משפטי בטענות הקשורות בסיווגים שונים על פי רוב קשה להלמם, בודאי כשהמדובר בגלגול רביעי של הנושא, לאחר שתי הועדות הרפואיות במידרג ובית המשפט המחוזי".

וראו בע"א 472/81 קצין התגמולים נ. גבריאל אברג'יל  פד לז (2) עמ' 78 בעמ' 796 -

"...נשאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים, וכשאלה חלוקים בדעתם, וכל עוד היה לוועדת הערעורים על מה שתסמוך, אל לנו להתערב".

12.        יש לזכור כי למערער הפרעת אישיות והפרעת הימורים שאינם חלק מהנכות המוכרת. לצורך זה עשתה הועדה העליונה שימוש בחוות דעתו של ד"ר בן אפרים אשר אבחן בין מצב ה - PTSD  שהוכר בנסיבות שצויינו לעיל, לבין שאר ההפרעות הקיימות שאינן נכות מוכרת.

ד"ר גוט אשר טיפלה במערער ואבחנה אותו כסובל מ - PTSD  ציינה את האלמנטים העוזרים לה באבחנתה. הועדה הרפואית העליונה התייחסה לאותם אלמנטים בחוות הדעת של ד"ר גוט וציינה אותם בפרוטוקול. אין לראות בכך כל פגם גם אם נוסח סעיף המבחן בתקנות אינו מפרט היבטים אלו.